מיד אספר לך מהי הכבש"ה הדומיננטית שלך, אך לפני כן, אני רוצה לשאול אותך משהו – עד כמה לדעתך לפעולות שלך יש השפעה על מציאות חייך – בזוגיות, בקריירה, בחשבון הבנק, במערכות היחסים? ועד כמה לפרשנויות שלך יש השפעה על התגובות והפעולות שלך? ובכן, כולנו יצורים רגשיים ופעמים רבות התגובות שלנו הן לא מחושבות או מושכלות, אלא אוטומטיות, מהבטן. רובינו מבינים שלו יכולנו לפעול פחות מהבטן, היינו חוסכים לעצמנו הרבה מאד אתגרים וקשיים.
אני מצאתי שקיימים 4 מניעים ראשוניים ובסיסיים – כבוד, ביטחון קיומי , שייכות והצלחה (ראשי התיבות של כבש"ה):
חשוב לנו מאוד להיות חשובים, נחוצים ומשמעותיים, חשוב לנו שיתייחסו אלינו ברמה האישית, שיכירו בנו ויוקירו אותנו. חשוב לנו ש"ייתנו" לנו כבוד (גם אם לא כולנו אוהבים להגדיר זאת כך).
כך גם עם הביטחון הקיומי - חשוב שייתנו לנו מקום, שיראו אותנו, שיבינו אותנו ושנהיה מוגנים ובטוחים. לכן לרובינו חשובה הפרנסה, העבודה, המשכורת והעשייה.
מניע השייכות מוביל אותנו לפעולות ועשייה עם חברים, בזוגיות ובחיי האהבה, במשפחה ובעבודה. אנחנו רוצים להיות חלק מקבוצה, חלק מצוות, מארגון; במשפחה אנו שואפים לשותפות ולאכפתיות. וכל זאת על מנת שלא נהיה לבד ולא נרגיש בודדים.
כך גם לגבי מניע ההצלחה - אנחנו מתפתחים, עומדים במשימות וביעדים, רוצים להגיע רחוק! חשוב לנו הקידום בדרגה, בתפקיד, בסטטוס, בכסף. חשוב לנו שיסמכו עלינו, חשוב לנו להרגיש שאנחנו טובים.
ישנם מניעים נוספים, כמו שותפות, מעורבות, עצמאות ועוד.. כולם מניעים גלויים שבאים לחזק את אותם 4 מניעים ראשוניים.
התגובות והפעולות שלנו הן תולדה של תהליך אוטומטי שמתחיל בגירוי חיצוני כלשהו או בעובדה מסוימת, שמובילים במהירות הבזק לפרשנויות אישיות. אם הפרשנויות הן אישיות ושליליות, אזי הרגש האוטומטי שעולה הוא פחד, כאב, כעס, רוגז, עלבון ואף שנאה. אם המשמעות האישית שנתנו לגירוי היא חיובית, אזי הרגש שיופיע הוא שמחה, התפעלות, התרגשות, שביעות רצון, סיפוק וכו'.
אם מישהו יגיד לי: "כמה שאת חכמה" ואשמע בקולו התפעלות אני ארגיש גאווה, התרחבות, עונג. לעומת זאת.
אם יגידו לי "כמה שאת חכמה" ואשמע ציניות, ארגיש עלבון, בושה, תסכול, כאב, מועקה. התגובות שלי לאותו אירוע ממש, לאותן מילים ממש, יהיו שונות לגמרי בהתאם לפרשנות שלי.
אפשר לשלוט על הרגש שלנו? לא ממש. לגישתי אנחנו לא בוחרים להרגיש (כן, לגמרי מותר לך להתנגד לאמירה "בחרת להיעלב") אבל, וזה אבל חשוב, אנחנו יכולים לנהל את התגובה בעקבות הרגש, לא משנה מה הוא.
הצעד הראשון הוא להבין את המקום ממנו אנחנו פועלים – להכיר את הכבש"ה הדומיננטית שלנו.
אז טה דהההה – הנה הכבשה הדומיננטית שלך:
הכבש"ה השחורה הינה במרכז ההישרדותי במוחנו. תפקידו העיקרי של המרכז ההישרדותי הוא לשמור עלינו.
יחד עם זאת, הכבש"ה השחורה מייצגת איזור של אי נחת המאופיין בהיבטים של פחד, חרדות, ייאוש, מועקה וכאב עמוק, אפילו נקמה.
בכבש"ה השחורה בולט החוסר ב"שייכות" ו/או ב"ביטחון קיומי".
הפרשנויות/הנקודות הרגישות/השריטות, הן אחת, שתיים או שלוש מהמפורט בטבלה.
להלן תראה את הפרשנויות שלך, הרגשות וההתנהגויות הנילוות אליהם.
הכבש"ה האדומה הינה במרכז הריגשי-האמוציונאלי במוחנו: הכבש"ה האדומה מייצגת מצבים של אי נחת ומתאפיינת ברגשות כגון :כעס ,עלבון ,רוגז, תסכול, אכזבה כד'.הכבש"ה האדומה מאופיינת בהיבטים של חוסר ב"כבוד" וחוסר ב"הצלחה".הנקודות הרגישות/השריטות ורגשות הנילווים להן, הן אחת, שתיים או שלוש מהמפורט מטה.להלן תראה את הפרשנויות שלך, הרגשות וההתנהגויות הנילוות אליהם.
|